ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ג׳

« ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ב׳ ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ד׳ »

3 חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבַּע, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד, אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר, אוֹ צְרוֹרוֹת, מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם:

פירוש ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ג׳

3 חָרִיץ. אָרֹךְ הוּא וּמַפְסִיק עַל פְּנֵי כָּל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ:

4 וְרָחָב אַרְבַּע. דְּפָחוֹת מִכָּאן נוֹחַ לְפָסְעוֹ מִשְּׂפָתוֹ לִשְׂפָתוֹ:

5 וַאֲפִלּוּ מָלֵא תֶבֶן וְקַשׁ. לָאו סְתִימָה הִיא, דְּלֹא מְבַטֵּל לֵיהּ לְהָתָם, דְּסוֹפוֹ לִטְּלוֹ:

« ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ב׳ ברטנורא על משנה עירובין ז׳:ד׳ »